בס"ד
פיגוע נוסף היום בירושלים, נרצחים ופצועים ועם מוכה הלם משתאה.
כשאין הכרעה ברורה של עם ישראל האויב מקבל כוחות ומתעצם. בימים אלה מתחדדת ומתבררת חובתנו לרסק אחת ולתמיד את תקוות הערבים למדינה פלשתינית על חורבותיה של מדינת ישראל.
את החובה הזו ניתן לבצע על ידי החלת ריבונותה של ישראל על ארץ ישראל ולוודא את מימושה ויישומה של הריבונות הזו. צעד כזה יבהיר לאויב שהטרור אינו משתלם.
מצורף בזה מאמרו של מוטי קרפל שהופיע בשבת האחרונה במקור ראשון הדן בנושא זה. מאמר חובה. אנא הפיצו.
יהודית קצובר ונדיה מטר
י"ח בחשון, תשע"ה (11.11.14)
מלחמת היום השביעי
צריך לקרוא לילד בשמו. גלי הטרור הערבי אינם מקריים – הם שיעור בהיסטוריה; הגיע הזמן להכיר בחטא הקדמון שלנו ולסיים את מלחמת ששת הימים אחת ולתמיד
מוטי קרפל
חוסר יכולתה של ממשלת ישראל לקרוא לגל הטרור האחרון בשמו, או בשם בכלל, איננה מקרית. קריאה בשם היא נתינת משמעות; הגדרת האדם מהי בעיניו תכליתו של האובייקט ומה הוא רוצה בו. אבל לממשלת ישראל יש רק רצון אחד הקשור בגל הטרור הזה – שיחלוף. אין לה צל של מושג מה לחפוץ בו, כיצד להפוך אותו למנוף להגשמת מטרותינו, או איך בכלל להתמודד עמו.
יש המציעים לקרוא לגל הטרור "אינתיפדה שלישית", אבל תהיה זו טעות חמורה. אם נקבל את הגדרת האויב למאבק ונותיר לו לקבוע את מהותו ואת מטרותיו, תהיה זו תבוסה מלכתחילה. זוהי הודאה שמבחינתנו הוא מיותר וחסר פשר, שאיננו מבינים את הרקע שלו, את סיבותיו ואת משמעותו, ושקורבנותיו הם קורבנות שווא.
השם המתנוסס על מצחם של גלי הטרור ההולכים ומתעצמים, הולכים ונעשים תכופים – ובכללם גל הטרור הנוכחי – חייב להיות ברור ונהיר לכולנו: מלחמת היום השביעי. זו משמעותם האמיתית.
גלי הטרור הערבי אינם מקריים – הם שיעור בהיסטוריה, ועל שיעורים בהיסטוריה עמים משלמים מחיר. מכיוון שלא הבנו דרך הראש, אנחנו לומדים דרך הרגליים.
החטא הקדמון שלנו הוא חוסר יכולתה של החברה הישראלית להכיל את ריבונותה של מדינת ישראל על שטחי יהודה ושומרון למחרת מלחמת ששת הימים. לו כך עשינו בזמנו, לו הכרענו, היו התושבים הערבים מקבלים זאת בטבעיות ומשלימים עם אדנותנו על הארץ. אבל בעיות זהות ואידיאולוגיות זרות ש"ייבאנו" עמנו בשובנו מן הגלות, מנעו זאת מאתנו. הוואקום שנוצר – המצב המעורפל, הזמני והבלתי יציב של "לא לבלוע ולא להקיא" – מוכרח היה להתמלא ביומרת הלאומיות הפלשתינית ובשאיפתם המופרכת למדינה עצמאית, מה שהזמין התקוממות כנגדנו וגרר בהמשך תסכול וסבל מיותר משני הצדדים. זה הכלל: אין לנו בעיות עם הערבים אלא רק עם עצמנו.
היום, נוכח המציאות שיצרנו במו ידינו, הגיע הזמן להכיר שיש צורך לסיים את מלחמת ששת הימים אחת ולתמיד: זו מלחמת היום השביעי.
שלוש תובנות עיקריות למד הציבור הישראלי, רובו לפחות, מארבעים השנים האחרונות: הראשונה היא שחלוקת הארץ והקמת מדינה פלשתינית הן בבחינת התאבדות לאומית. שנית, הערבים אינם רוצים מדינה משלהם – הם רוצים את המדינה שלנו. שלישית, מה שמניע את הטרור הערבי איננו הייאוש אלא התקווה.
התגובה הישראלית למתקפת הטרור הערבית חייבת להיות קודם כל ובעיקרה מדינית, לא צבאית. היא אמורה להבהיר שלמדנו את הלקח ושאנו נחושים לתקן את הטעות מיסודה. התגובה חייבת להיות החלת הריבונות הישראלית – לפחות על פי תוכנית המינימום של נפתלי בנט, שטחי C תחילה – כצעד של הכרעה ישראלית היסטורית. רק צעד כזה יבהיר לערבים ולעולם כולו שעם ישראל נחוש בהחלטתו שלא תקום מדינה פלשתינית – תנאי הכרחי לחיסול האשליות, היומרות ותקוות השווא, שהם הם הביצה ממנה ניזון הטרור.
הזרוע הצבאית של התגובה אמורה להיות משנית בלבד. היא אמורה להשלים את הזרוע המדינית, לתמוך בה ולהבטיח אותה – גיוס כל הכוחות ובעיקר כל הנחישות לחיסול כל ניסיון ערבי לפגוע בריבונותנו.
יהיה קשה כמובן; יהיו לנו קורבנות. אבל הפעם הם לא יהיו קורבנות חסרי פשר של עוד "סבב" צבאי חסר מוצא תכלית ומשמעות; הפעם תהיה זו מלחמת הכרעה – מלחמה יזומה, מושכלת, מפוכחת, בעלת מטרות מוגדרות ואופק מדיני ברור.
כעת הוא הזמן. העולם הערבי עסוק בבעיותיו ומנוטרל. הוא, העולם בכלל, וגם רוב האוכלוסין הערביים ביהודה והשומרון, יגיבו בתחילה באופן המתבקש: גינויים, חרמות, לחץ מדיני וכדומה; אבל כשגמרו הטקסים השגרתיים, לפחות בסתר ליבם, כולם יודו לנו על שהכרענו.
יהיו כמובן מי שימשיכו בטרור ואף יחרפוהו. אלה – מרמת נשיאת דגלים וכרזות, זריקת אבנים וצפונה – אחת דינם: גרוש. בצד השני של גבולנו ברמת הגולן לא נמצאת היום ריבונות מוכחת ואין שום בעיה לארגן לשם מערך הסעות. אל דאגה, הוא לא אמור להיות נרחב מידי; מאה-מאתיים מגורשים והעסק יירגע.
כולם, ובראשם רוב האוכלוסין הערביים ביהודה והשומרון, יודו לנו בסופו של יום על שהואלנו סוף סוף להיות לאנשים, על שפתרנו סוף סוף את העולם מ"הבעיה הפלשתינית".
Another terrorist attack today in Jerusalem, more Jews killed and wounded . The People are in shock.
When there is no clear decision by Israel, the enemy forces get stronger. These days clarify to us that once and for all it is our duty to crush the hopes of the Arabs to ever get a Palestinian state on the ruins of the State of Israel.
That duty can be performed by applying Israeli sovereignty over the Land of Israel and to ensure the implementation and application of this sovereignty. Such a move would make it clear to the enemy that terrorism does not pay. Below is Motti Karpel's must read article on that topic. Pass it on to all.
Yehudit Katsover and Nadia Matar
The Seventh Day War
We must now correct the mistake that we made at the end of the Six Day War: Only application of Israeli sovereignty in Judea and Samaria will solve the "Palestinian problem."
Op-ed by Motti Karpel that originally appeared in Hebrew in Makor Rishon of this past Friday November 14, 2014. Translated as a public service by Women in Green (Translator: Sally Zahav).
There is a reason for the Israeli government's inability to call the current wave of terror by its real name, or by any name. Calling something by its name imbues it with meaning, man's definition of
what, in his eyes, is the purpose of the thing and what he wants from it. But the Israeli government has only one wish regarding this wave of terror - that it should pass. The government hasn't the faintest
idea what it wants from the terror, how to use it as leverage toward our goals or how to cope with it at all.
It would be a great mistake to call the wave of terror a "third intifada". If we accept the enemy's definition of the battle and leave him to determine its essence and its goals, why, it is a rout from the
start. And it is an admission that from our point of view the battle is gratuitous and meaningless, that we do not understand its background, its reasoning and its meaning, and that those who have
fallen, have died in vain.
The name for the increasingly large and frequent waves of terror – and among them, the current one- must be clear and cogent to all of us: The Seventh Day War. This is their real meaning.
The Arab waves of terror are not random - they are a lesson from history, and nations pay a price for lessons of history. Since we did not understand with our heads, we will learn with our feet, the hard
way.
Our original sin is the Israeli society's inability to apply the sovereignty of the State of Israel over the territories of Judea and Samaria the day after the Six Day War. If only we had done so then,
the Arab residents would have accepted it as natural and would have acquiesced to our dominion in the Land. But the problems of identity and ideology that we "imported" with our return from exile prevented
us from doing this. The vacuum that was created - the vague, temporary and unstable situation of "neither swallowing nor spitting out" – was destined to be filled with the pretension of Palestinian nationhood
and their unfounded aspiration for an independent state, which encouraged rebellion against us and caused frustration and needless suffering on both sides. This is the general idea: we have no problems
with Arabs, only with ourselves.
Today, in the present reality that we have created with our own hands, the time has come to recognize the need to end the Six Day War once and for all: this is the War of the Seventh Day.
The majority of the Israeli public has learned three insights from the past forty years: the first is that dividing the land and establishing a Palestinian state would bring on a sort of national suicide. Second,
the Arabs do not want a state of their own - they want our state. Third, that which drives Arab terror is not despair, but rather the hope.
The Israeli response to the Arab terror offensive must first of all be political, not military. It should send the message that we have learned our lesson, that we are determined to correct the error at its
foundation. The response must be application of Israeli sovereignty - at least according to Naftali Bennett's minimal plan, over the territories of Area C first - as a step toward Israeli territorial
resolution. Only such an act will make it clear to the Arabs and to the world that the People of Israel is determined in its decision that a Palestinian state will not be established - a necessary condition
for the destruction of illusions, pretensions and vain hopes, which are the swamp which terror feeds on.
The military arm of the response should be only secondary. It should complement the political part, to support it and to secure it – enlist all of the forces and mainly all of the required determination to
destroy the Arab attempt to harm our sovereignty.
Of course, this is a difficult route and we will sustain casualties. But this time they will not be the meaningless victims of another dead-end military round. Resolution and meaning: this time it will be
a decisive war - proactive, rational, and realistic, with defined goals and a clear political scope.
Now is the time. The Arab world is busy with its problems and is neutralized. It, the world in general, as well as most of the Arab population in Judea and Samaria will respond at first in the expected
way: condemnations, boycotts, political pressure and so forth. But when the routine formalities are over, at least within their own hearts, they will all thank us for our resolution.
There will, of course, be those who will continue the terror and even intensify it. These - from those who carry flags and banners, the stone throwers and upwards - will have one decree: expulsion. On the
other side of our border in the Golan Heights, there is no proven sovereignty today, and there is no problem to organize an array of transports to go there. Don't worry, it should not be too extensive -
after 100-200 expulsions the matter will calm down.
Everyone, and especially most of the Arab population in Judea and Samaria, will thank us ultimately that we were finally kind enough to be responsible people, that we finally have rid the world of the
"Palestinian problem".
=============================================
Women For Israel's Tomorrow (Women in Green)
POB 7352, Jerusalem 91072, Israel
http://www.womeningreen.org
For online donations to Women in Green:
http://www.razoo.com/story/Women-In-Green
| This email is free from viruses and malware because avast! Antivirus protection is active. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה